עוזרים לילדים "ללמוד" להכין שיעורי בית:

שיעורי בית, בעיקר בגילאים הצעירים אינם עניין של מה בכך ודווקא משום כך עלינו להקדיש מחשבה רבה בנושא.
מצד אחד אנו רוצים ששיעורי הבית יהיו בתחום אחריותו של הילד ומצד שני אנו לא מקנים לו מיומנויות בסיסיות להכנת שיעורים באופן עצמאי.

כדי שהילד יוכל לגשת לשיעורים באופן עצמאי עלינו להקנות לו מיומנויות של התארגנות הן מבחינת זמן והן במרחב, בניית סדר עדיפויות ולעבוד מהמקצוע הדחוף יותר לדחוף פחות, כך שאם התעייף, המטלות הקרובות ביותר נעשו. כמו כן, עלינו לבחון שהילד מבין הוראות.

נושא "שיעורי הבית" הופך לגורם משמעותי במריבות במשפחות רבות מהרגע שהילד עולה לכיתה א' ועד לכיתה י"ב.
כתוצאה מהמתח הנוצר סביב הנושא נוצרות מחלוקות רבות ותחושת איבוד קשר עם ההורה שהיה קודם אמפתי יותר והיה קשר נינוח יותר.
כדי למקסם את זמן האיכות שלנו עלינו לשלב בין אסרטיביות מחד ואמפתיה כדי שנוכל להיות גם ההורה המכיל וגם לכוון את הילד לאחריות לשיעורי הבית.
הרי כמה טיפים לתקשורת הבונה מערכת יחסים שכזו:
הקשבה – כאשר הילד מתלונן על שיעורי הבית, אין צורך להדוף אותו באמירות כמו "מה חשבת…" יש מקום להקשיב לתלונה.

לפעמים הילד רק זקוק להשמיע את תסכוליו , הצורך באוזן קשבת.
כאשר אנו ממהרים להדוף את רגשותיו אנו מייצרים מתח סביב השיעורים והילד כבר אינו רוצה לשתף ובטח שלא להכין שיעורים שמלכתחילה הם אויב הקשר בינו לבין ההורים שמבלים פחות זמן איכות איתו.11684134_s

יצירת שיתוף פעולה – ישנה נטייה, כאשר הילד נמנע מלשבת להכין שיעורים, אנו מדברים על אופיו של הילד "אתה כזה עצלן". כדאי לדבר על התוצאות "כאשר דוחים הכנת שיעורים והחומר מצטבר. קל יותר להתכוון למטרה כאשר לא תוקפים אותנו ישירות.

ענישה ושוחד – לשניהם אין מקום בתקשורת שלנו. כאשר הילד לא הכין שיעורים ניתן בהחלט להסביר לו את ההשלכות (לא כענישה). חשוב להראות לילד מה צריך לעשות עכשיו כדי להתקדם.

האצלת סמכויות – חשוב לתת לילד לקחת אחריות ולחפש חומרים בכוחות עצמו, להתעניין במקורות שונים. עלינו לראות מידי פעם איך מתקדמים הדברים. עלינו לא למהר לענות עבורו את התשובות אלא לתת לו לחקור.

שבח – כאשר הילד מנסה ומתאמץ (גם אם לא הצליח) עלינו לעודדו ואין נפלא משבח ממוקד לצורך זה. ושוב, גם כאן יש צורך להיות זהירים: אין משבחים את אופיו של הילד אלא את מאמציו: "אני רואה שישבת שעה להתכונן למבחן בתנ"ך למרות שהיה כבר קשה…"
חשוב לילד להרגיש שרואים אותו גם בעשייה החיובית.
אין להוסיף לשבח את נשכחות העבר "אתה רואה, כשאתה רוצה אתה יכול…" יש לשבח בצורה ממוקדת ולא בהגזמה, כדי שיהיה לילד לאן לשאוף.

עלינו לזכור שילדים קטנים רוכשים מיומנויות והמתח סביב מיומנויות אלו ותחושת איבוד הקשר עם ההורה שהופך לממוקד יותר סביב השיעורים ופחות בזמן האיכות יכול לפגום. עלינו לשלב בין הלימודים והקשר. דרך השפה שלנו אנו יכולים להגיע ליחסים נפלאים.

הכותבת: אורית יוסף, מנחה ומלווה הורים, "מרכז בשביל הדרור" לליווי תהליכים אישיים, משפחתיים ועסקיים.

אורית יוסף, מנחה ומלוות הורים "מרכז בשביל הדרור"

אורית יוסף, מנחה ומלוות הורים "מרכז בשביל הדרור"

 

מאת שמעון פאול פרידלנדר

שמעון פאול פרידלנדר
מומחה רפואה סינית.
פתח לימודים מתקדמים ברפואה הסינית למטפלים מנוסים.
מעביר הרצאות וקורסים ברחבי הארץ והעולם בנושא דיקור בלייזר.